דובים ונהנים - הדב במקרא, הדב שעצר את הנשיא ובית''ר ירושלים


בואו נדבר דב. כל הקטע הזה של דב חמוד הוא עניין חדש יחסית[1902], והסיפור משעשע. הנשיא רוזוולט, שהיה ידוע כצייד חסר מעצורים וחוקר טבע, יצא פעם למסע ציד ונתקל בגור של דב שחור. הנשיא סירב להרוג את העולל בגלל 'חוסר ספורטיביות', או מה שאנחנו קוראים היו - 'אוששששש הוא כזה מתוקקקק' והפך בכך להיות גיבור לאומי באין ספור תצלומים וקריקטורות שהופצו במדינה.












**

שמו הפרטי של הנשיא היה תיאודור, וכונה בפי הרבים - 'טדי', ומכאן - TEDDY BEAR, שהפך להיות שיא אופנת התינוקות בשנים ההם ועד עצם היום הזה.



[בובת הדב הראשונה שפרצה לתודעה, של חברת שטייף הגרמנית. סממן היכר - כפתור באוזן

]

איצטדיון טדי, הוא כלי שלישי לסיפור הנ''ל, כשראש עריית ירושלים, טדי קולק, נקרא על שם הנשיא האהוב.

אמנם, כיום, קשה למצוא את החמידות המדוברת בלה פמיליה הבית''רית.

**

טדי קולק לא אהב את השם הנוכרי, אבל כששמע שיש לשם הד במקורת - הונח לו. מה מסתבר? אחד משערי בית המקדש, לא פחות, נקרא במשנה 'שער טדי', וכתוב שלא היה משמש לכלום. שויין, עדיין שער של המקדש. מדובר בשער בעל צורה מיוחדת, אולי משולש, שלא ברור מקור שמו. אולי על שם הבנאי, או ראשי תיבות לשימוש שעשו בו - 'טמא דרכו יצא'.

בזמנו, נערכה תערוכה בחולון שכללה את הדובים אותם קיבל ראש העיר. לרגל האירוע ראיינו את ביתו - “לאבא שלי לא היה שום קשר עם דובים עד שנבחר לראש העיר ירושלים. תושבי העיר, שמאוד אהבו את דמותו האבהית, או אורחים שבאו לבקר אותו מחו”ל, כשרצו לתת ביטוי סמלי לאהבתם אליו היו מביאים לו דובים, ואלה הצטברו אצלו בכמויות – והכל בגלל שמו, טדי”.




**

מאז ישלנו את 'פו הדב', סלב על והפרזנטור הנצחי של יצרניות הדבש, 'דב קואלה' שהוא בכלל קנגוראי, ודב הפנדה שהפך למעוז החמידות של התרבות המודרנית. כמובן שלא נשכח את 'בלו', מספר הג'ונגל, סטלן מהשורה הראשונה שטבע את המשפט ההיפי - 'חפש תמיד רק את הטוב שבאמת נחוץ לדב ושכח מהצרות שבחיים'.


**

אז נחזור שניה לעברית. בניגוד לעדנה שזכה היונק השעיר והפראי - בתנ''ך הדב מסמן חייה קטלנית סטייל זהבה, ומוכר בעיקר מתקרית 'השתיים דובים', בה חבורת נערים[המקרא מדגיש - נערים קטנים] צחקה עליו - 'עלה קרח! עלה קרח!'. הנביא לא לקח זאת בסבבה, אליהו בדיוק עשה לו 'ויברח', וזה לא היה היום שלו. אלישע קילל אותם בשם השם, וכאילו אמר את הלחש הנורא - 'אבדה קדברה', שתיים דובים[עוד ספר נהדר של מאיר שלו, אגב], למעשה דובות, יצאו מהיער ואכלו 42 מהנערים[42, חוץ מזה שהוא התשובה לשאלת 'החיים היקום וכל השאר' לפי אדאמס, זה גם מספר סמלי בקבלה, שמרפרר ל42 אותיות שיש בשם המפורש].


**

בגמרא מופיע דיון על הסיפור, בטיב הנס; דעה אחת היא שהדובים היו יש מאין, ודעה אחרת מפליגה ואומרת כי 'לא דובים ולא יער', היינו - היער גם היה חלק מהנס, ומשם הביטוי המוכר.

עוד מופע שופך מצחוק הוא בפירוש רש''י על עלילות יוסף במצרים. אשת פוטיפר נדלקה על יוסף, עשתה לו קטע, כפתה את עצמה עליו, וכשזה לא צלח, לקחה לו את הבגדים וצעקה בקול גדול.

וואלק יוסף, שמור על הבגדים שלך, זו כבר פעם שניה…

אבל רש"י, על הפסוק 'ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה', לא מרחם על יוסף ובצעד של האשמת הקורבן כותב למה כל זאת בא עליו - "כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו (בראשית רבה;) אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך אני מגרה בך את הדוב מיד". פייר, אשת פוטיפר - מעליב.

על דוד המלך מסופר שהרג את הארי ואת הדב, מה שיוצר אצלי דיסונס מובנה באישיות.

**

סבא רפי נתן לי תמונה של דב כבר שהייתי תינוק, בזכות שמי - 'דב דוד'. ומאז היא נישאת בגאון בחדרי. כזכור וכמצורף, יש לי כבר אוסף עצום של החיה, ואני נוטה להזדהות עימה ועם הצד החייתי שלי. בקולורדו, כשלימדתי במחנה 'רמה', הייתי עד כמה וכמה פעמים לדובים בלייב ו'לקקי ברי' שלהם. פעם אחת גור נלכד במלכודת דובים, סמוך למחנה[לא זאת של הדריכה המשוננת והאכזרית, חלילה], ואימו הזועמת הסתובבה סביב הביתן בזעם. בארה''ב, ברגע שדב מתגלה כבעייתי - הוא מסומן, ופעם אחרי זה הוא מועבר הרחק מבני האדם, או גרוע מכך.

לילדים אסור היה להביא ממתקים מהבית, כצעד נגד שיטוט דובים וחיפוש אוכל במחנה והאוהלים. באופן אירוני, פעם אחת הורים שלחו לאחד הילדים בובה של דב, מלאה בממתקים, בניסיון אמיץ להבריח למחנה דברי מתיקה, אבל עלינו על זה. יאמי.



**

כשהלכנו אחרי המחנה לנשיונאל פארק 'יולו סטון'[חובה], כמעט היתה לנו התקלות קטלנית עם דב גריזלי. באופן כללי, ניסינו לשיר בטיולים או להפעיל מוזיקה רועשת כדי שהדב ידע שאנחנו באזור - הם לא אוהבים הפתעות, אבל באחת הפעמים עלינו על טרמפ, ששאל אותנו מאיפה באנו, והתברר שהלכנו מטרים ספורים מהדב המסוכן. #הגומל

באופן כללי אם דב תוקף אותך, ואין לך ספריי נגד דובים, אתה צריך להיראות כמה שיותר גדול ורועש, לא להפנות את הגב, וללכת לאט אחורה. אם אתה נתקף בכל זאת - תעשה מה שכל חרק יודע - תתחזה למת.



**

דב, מילה קצרה, קומקפטית, שלא כמו הנושא אותה. שתי האותיות הזוגיות הראשונות בעברית, או שלושתן בכתיב מלא[דוב]. הייתי אומר שזו סגולה לזוגיות, אבל לנוכח הממצאים, אני לא בטוח עד כמה זה עובד.

**

'ויקרא שמו בישראל - דב דוד'

דב לפני דוד, שלא יקראו לי 'דוידב', שם שהיה קיים פעם. סבא רבא שלי היה מוהל, אבל אותי הוא לא מהל, הרי על שמו נקראתי. הוא היה גם שוחט ורב - יהודי קלאסי, מהבדיחות. סבא דב חתך מוקדם, כשאבא שלי, בכור בפני עצמו, היה בן 16. פעם אבא הלך עם סבא ל"עבודה" ונהיה צמחוני לכמה חודשים.

**

במסגרת הקורונה בורכנו באזכרה של זום. אני וכרמל היינו בדיוק בחזרה ממבצע "חתול", ואחרי שעצרנו בגולדה לפרוזן יוגרט, לכבוד הכפור[כרמל סירבה לפלאפל, בוווו]. ובתוך כל הסיטואציה המשעשעת, של פרקי תהילים ורוטב בייגלה מטורף, קיווי ושאר פירות, שמענו סיפורים משעשעים על גבול הביזאריים מזקני השבט. למשל, שבאחרית ימיו היו עושים לו מסאז' לכפות הרגליים הכואבות, או כפי שאמר אבא - 'לסבא דב היו את כפות הרגליים הלבנות ביותר והעור הרך והקטיפתי ביותר שראיתי מימי', וכמה אנשים נוספים בקהל הנהנו בהסכמה.

כל שבוע היתה לוקחת סבתא[בבי], את הכובע של סבא זורקת לתוכו מספרים, והנכדים היו מוציאים אותם ברנדומליות, בתקווה לזכות בלוטו.

**

עוד סיפרו לנו, שלא כמו בבי, שהיתה 'כהנא' וג'ינג'ית, סבא דב היה איש מאוד רגוע ונעים, מה שיותר מתחבר עם הדב בגרסתו המודרנית[באתר של מט''ח, מובא שדב מגיע מהשורש ד.ב.ב, שפירושו 'התהלך במתינות', אבל לא מצאתי לכך סימוכין]. הוא דאג שילדיו יזכו לחינוך מהמעלה הראשונה, ולמרות שהוא חווה הרבה קשיים בהסתגלות בארץ, ילדיו פרחו כאן, הרבה בזכותו. פעם התעקש שטומי, בנו, ילמד כינור, אבל הבחור צועני ששכר אמר לו אחרי כמה שיעורים שחבל על הכסף. הקריירה השניה של טומי היתה שוליה של צלם, והתחדש לי התמונה המפורסמת במשפחה, של סבא לומד גמרא היא תוצר התקופה הזו. מפה לשם טומי הדרדר לטכניון, וסבא דב כתב מודעה בעיתון על המציאה שיש לו. כן, מודעת שידוכים בעיתון, זה לפני האפליקציות. וזה הצליח!

וכשמלכה, ביתו הקטנה, גדלה, מצא לה את מוישה האהוב, גם כן בעיתון, שענתה על צרכי המודעה - 'יפה חכמה ודתיה', זו הבת שלי, אמר למוישה. לא רע סבא.



**

לפעמים יוצא לי לחשוב עלי מניין באתי, על המרכיב הביולגי והאנושי המדהים שהוביל למה ומי שאני כיום, כל אחד מאיתנו. זה מטורף, כמה היסטוריה, כמה אנשים וכמה סיפורים, קדמו לנו.

והנה כמה מילים, ערב אחד, לזכר סבא דב, לצד פרוזן יוגורט, והרבה פרצופים מפוסקלים, מגלים עוד טיפה. זום אין לעבר קסום ונעלם.

תודה סבא,

זכרך ברוך מאין כמותו, ואין יום שאני לא שמח בו, שאני גם דב.




בונוסים -

גלריית דובים ומשחקי לשון שיצרתי פעם


עוד תמונות מהארכיון. הומלס ממנהטן עם כובע תואם. דובים רומנים. פנקייק ליום הולדת שאליז הכינה. הסמל של ברלין - דב ותערוכת מכוניות בניו יורק.




תוספות -

דיון של האקדמיה בדבר 'שתיים דובים'

https://hebrew-academy.org.il/2013/08/13/%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%93%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%92%D7%99%D7%90%D7%94/


תערוכת הדובים בחולון

https://www.maariv.co.il/culture/theater-art/Article-742678



מט''ח

https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=4241


דב צעצוע - ערך ויקי

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%91_%D7%A6%D7%A2%D7%A6%D7%95%D7%A2


פוסט ישן על איזה דב אני. לא בשל אבל חמוד

https://www.facebook.com/photo/?fbid=10154626376417618&set=a.10150125729457618


הבלוג המשובח - עונג שבת בנושא

https://onegshabbat.blogspot.com/2013/10/blog-post_6098.html





____ קישור לפייס - הפעם אין, אני עובד על מסחור, מע









72 views

Recent Posts

See All

 

Add More
אדמו"ר