פורים הוא החג שבו נפגשים ולוחמים במי שמסמל את הרוע הטהור- בעמלק. פורים הוא גם החג שבו אנחנו חייבים ("חייב איניש") להגיע עד "דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי'[שניהם שווים בגימטריה].
כידוע, שמו של הקב"ה לא נמצא במגילה [ושמו של משה לא נמצא בפרשה! והדרשנים אומרים שזה בגלל 'מחני נא מספרך'] אבל הוא נמצא בכל מקום ובכל עניין, בטוב וברע. הסתר ואסתר.
הפסוק המקורי בישעיהו אומר - 'יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע'. לא נעים לומר את זה כל בוקר ככה, אז בברכה שתיקנו חז"ל אנו אומרים - יוצר אור.. ובורא את הכל. את הארור ואת הברוך.
וזה ה'זכור' מצד אחד, שצריך לזכור את עמלק, ומצד שני 'לא תשכח' ששניהם נאמרו בעמלק. לא תשכח שתיקון עולם הוא לא בהשמדת הרוע, אלא בהחזרתו למוטב, לה'. 'יתמו חטאים מן הארץ, חטאים ולא חוטאים', אמרה ברוריה. ואין לנו לסיים בשבוע של יום האישה ופורים, כי אם בגדלות נשית.
המלחמה היא לא ברעים, אלא ברוע, להילחם במלחמה. 'על חרבך תחיה' זו קללה ולא ברכה.