חופשת מחלה


ליוסף כבר כמעט ולא היה כוח להילחם. הפרפרים בבטן, שהתחילו בתור משו קטן באיזה קשר מזדמן, שלחו גרורות לכל הגוף. היו לו פרפרים בכליות, בבלוטות הלימפה וגם אחד בגבה השמאלית. וזה לא שהוא ישב בחיבוק ידיים, נתנו לו את החומרים הכי חזקים שיש, וזה טמטם לו את המוח. הריח של חומרי ההדברה גרם לו להקאות חוזרות ונשנות אבל הוא הקפיד למרוח את הK500 כמו קרם הגנה באוגוסט. למרבה הצער, שום דבר לא עזר, אפילו לא מלכודת הדבק שהביא לו הגנן, חבר של מרים. הרופאים אמרו ש'זה נראה לא טוב', אבל הוא חשב שזה דווקא מחמיא לו. בשלב מסוים אחיו הזכיר לו את זבובי הסוסים הענקיים שהציקו להם בגיאורגיה, שהיו חודרים עם העוקץ שלהם דרך הג'ינס, ואם היית רץ מספיק מהר הם היו עוזבים אותך לכמה דקות, עד שהיו באים חדשים. אז הוא התחיל לרוץ, ולרוץ ולרוץ. כמו פורסט גאמפ כזה. אבל הפרפרים לא הלכו. הם רצו איתו. ויום אחד היו כל כך הרבה פרפרים, שהם לקחו אותו לשמים,

מפרפר. [פסל של דודו גרשטיין, אוניברסיטת ת"א]

#סיפור #פרפר #סרטן #גיאורגיה #מוות

48 views

Recent Posts

See All

 

Add More
אדמו"ר