המכנסון


כשהייתי בישיבה קניתי לעצמי מכנסון נייק קצרקצר שהוא בבחינת 'עלה תאנה' – לצאת בו ידי חובת 'לבוש'. א-לוהים יודע מה חשבתי.

אבל תאמת לא קניתי, מצאתי. נוהל כזה של תלמידים שבאים מחו"ל ללמוד שנה שנתיים ומשאירים בעזיבתם מלא דברים שווים נוטפי אמריקאיות. אבל אני לא מגלה את הפרט הזה למה אמא לא נראה לי תתחבר להלאמה הנ"ל. שנתיים ישב בארון – לא העזתי אפילו למדוד(ובטח שלא להסתובב איתו בהיקפי של אלון שבות). עד שיום אחד מצא את עצמו רץ בחופי תל אביב, כשהוא עוד מה'מחמירים'. ** כשמסתכלים על כדורעף חופים באולימפיאדה זה כמו מה שאומרים אצלנו בתלמוד – 'כולם יודעים למה כלה נכנסת לחופה...' בחורף זה קצת מאבד את האפקט החושני, אבל מסתבר שזה עדיין כיף. לשחק. וזה כמו – כדורסל כדורגל כזה, שכדורסל כיף לראות אבל כדורגל כיף לשחק. למרות שבשנים האחרונות הפכתי, לפחות בכדורגל, ל'צופה עסוק', קרי - עושה משו אחר וכשהשדר נכנס לאקסטזה שלו, אני מבין שקרה משו חשוב. בייחוד בכדורגל ישראלי שכלום לא זז. לכן לכל ישראלי יש קבוצת כדורגל בארץ שהוא אוהד, וקבוצה בחו"ל, לנחת. ** ואני, אני בכלל לא במשוואה של חורף-קיץ, למה לפני כמה שנים היה מסע מ"מ באימון מתקדם בבא"ח צנחנים והייתי מקורר. פניתי לחופ"ל[חובש פלוגתי] לפני, והוא לא התרשם מהשיעולים שלי. אחרי 10 ק"מ של ריצה הליכתית, קצב 8 כזה, המ"כ שאל אותי – 'נוסן מה הקטע שלך ללכת בזגזג, תעצור שניה'. אז עצרתי . באם. הדבר הבא שאני זוכר זה שהיה לי מדחום בתחת[35 מעלות] ועטפו אותי בפליז הקדוש של הסמ"ך מ"פ ומלא שקיות חימום. ומה שהיה אמור להיות 5 ק"מ אחרונים עם שקי חו"ל על האלונקה הסתיים ב8 כשאני עליה בשלושה הראשונים וכל המחלקה מקללת את דוד השמן, מסביבי. מאז משו מפוקשש אצלי בתרמוסטט, ויש שיאמרו בעוד כמה מקומות. ואולי אלו דמיונות שווא ואנחנו סתם משפחה של בבונים מצד אמא וכל פעילות הכי קטנה מעבר ל'נשימה במנוחה' גוררת מפלים ניגרים, שלא לומר - 'נֶיאַגָרִים'. ** אז אני ממשיך לשחק עם המכנסון נייק, גם בחורף. ולא קר. באמא שלי. לא בקטע של צנחנים שהולכים עם השרוולים מקופלים במינוס עשר מעלות בשביל הפאסון.

** בתל אביב אין בושה ללטוש מבטים. כמו אצלנו בבית כנסת בהושעיה שכל הגברים המשופמים וגם אלו שלא, בוהים למעלה כאילו הם מחפשים את נשותיהם. אבל אני, לפני הרבה זמן הייתי צדיק, או לפחות כלפי חוץ ומעולם לא הסתכלתי למעלה לעזרת נשים. ופעם אחת כשהסתכלתי על הקורא בתורה ופתאום התפקשש לי הפוקוס וראיתי את מיטל מבעד לקורא, והיו לי מלא מלא רגשות אשם. אבל עכשיו, אני נהנה מזה, שמסתכלים ולהסתכל. ולפעמים כשאני הולך עם המשקפיים המאגניבים שלי, שאין להם בכלל מספר, אני שוכח שאלו לא משקפי שמש, ובוהה קצת, ונתפס על חם, ומלא מלא אשמה, ואדום בלחיים ובבטן. ** הטיעון הכי טוב שהיה לי נגד מניינים מעורבים הוא שאני לא חושב צלול ליד בנות, וכן זה קצת מתנגד לי לאהבת ה'. ואני לא יודע היום אם זה רע או טוב ההפרעות האלו בחישוב הכללי. כי כמו 'מחשבות זרות' – מה בכלל שווה תפילה בלי כל הפיצ'רים המעניינים של הטייס האוטמטי. מבטים, זה משהו שקולטים, כמו כוח על כזה – אם מישהו מסתכל עליך, אתה ישר קולט אותו. וכשהעיניים נפגשות, זה אחד הדברים הכי אינטימיים שיש בעולם, יותר מלהיות ביחד בדלת מסתובבת בקניון. ואני פעם לא יכולתי להסתכל בעיניים של בני ובעיקר בנות שיחי, מרוב שצללתי לנשמה שלהם. ישר ככה בפלופ, פנימה. אבל היום אני מתעלם מהנשמה, ומדבר סתם כזה, 'סמול טוק'.

למדתי. ** אמרו לי שמותר להסתכל, כי אני רווק, וצריך בסופו של דבר למצוא כלה, גם אם אתה צדיק והכל. ואי אפשר לסמוך על הנס/שידוך, רק. ושנים שעלתה לי אנטנה כשראיתי חצאית עוברת ברחוב. היום זה בכלל לא אכפת לי, אבל יש דברים שנכנסים לך לראש ולא עוזבים אותך לעולם. כמו הטעם של החומר המשלשל שלקחתי בכיתה ו' כשהרופא האידיוט שאל את אבא שלי – 'של מי הילדה היפה הזו', ואני מה כבר עשיתי, לא הסתפרתי כמה חודשים. סרעבק. ותאמת, סה"כ חצאיות הן סבבה כל עוד הן לא שחורות או ג'ינס. ** הכל היה טוב ויפה עד שבאחד הסיבובי דאווין-שקיעה-ריצה מגורדון לדולפינריום ראיתי את הרב גורדין ובאינסטינקט של שמחה הרמתי את היד וקראתי לו – 'הרב גורדין!', קולט בהילוך איטי את אופי הסיטואציה, וחושב איך לצמצם נוכחות גופנית/חושפנית תוך כדי שאני שם לב שגם אשתו הולכת לצידו. ורק תהיתי לעצמי עד כמה הגורל יכול להיות אכזר ומצחיק כאחד, להציב את הרב גורדין בחוף גורדון, תופס את מיטב תלמידיו במכנסוני נייק שקסיים, בעיר תל אביב הקדושה. ** אנשים שואלים למה לא גופיה, או חולצה והתשובה היא – ים, וחם, ומסריח, ולמה אני ביל גייטס שכל יום אני עושה כביסה? פעם בחודש – אם צריך או לא צריך, אבל ראבק – לא יותר. ריח של 'ספורט' לא יורד ב'מקלחת הכביסה' שאני עושה לפעמים כשאני ממש נואש ואין כוח לסחוב את השק 12 קילו שלי למכבסה של אמיר ביצחק שדה פינת המסגר, ולקבל שחנ"ש מהברסלבר החמוד שם. וזה למרות שאני משתמש בים שמפו בניחוח יוגורט-דבש שאני כל כך אוהב, כי אחרי הכל, כביסה עושים במכונה או שלא עושים בכלל... ** ובעקבות החורף ושלל הכיסויים המתקדמים שאול עצר את האופניים שלו לידנו, ושאל אם יכול להצטרף משחק. אמר ששיחק באליצור תל אביב או משו לפני כמה מאות שנים וזרמתי איתו למרות שהיה לו גידול מדאיג מאוד בצוואר. ובשבת, אמא נתנה לי לגעת בגידול גם. והיתה לי צמרמורת באצבעות ובלב. אבל הקאמבק של החרדי הקשיש לא היה מוצלח והפסדנו באופן צורם 2-15. הוא הודה לנו, לחורף, והלך. ** שלי מפעילה את הבריכה במלון רנסנס שמשקיפה בשחיתות נוראית על הים[לאנשים שמעדיפים כלור על מלח] ומשחקת איתנו בין המשמרות, לפני ואחרי. ויש לה גרביים עם פונפונים כאלו לרגליים בצבע סגול אפור, למה החול קר רצח למי שלא קיבל מכת קור בשירות הצבאי. זה ממש חמוד, למען האמת, הפונפונים האלו. שלי לא יודעת אנגלית כל כך, רק רוסית ועברית, ובתור 'צבר' נדיר בקבוצה שלנו, שלי אוהבת לשחק איתי. אולי כי אני גם קצת נחמד, אבל זה לא העניין. נראה לי. ובסוף המשחק שלשום היא לקחה אותי לצד בשושו והציעה לי 'שידוך', חברה שלה מהבריכה. 'אתה פנוי?' – 'לא', השבתי. והצעה לשידוך, זה ממש מחמיא, כמעט ברמה של מה שרוס אמר לי – 'You are the Jewish Wolverine'.

**

רוס הגיע עם תגלית ופוקד את החוף כבר שבועיים – כל יום כל היום. זמר, כותב וממש אוהב את הארץ, so far. אבל כל הקונקשין שלו בחו"ל, אז איך הוא יעשה עליה? ואחרי רצף ניצחונות שלנו ביחד, באו שתי בנות מארגנטינה שאמנם לא שברו את הרצף אבל שאלו את רוס, אם יש לו ירוק, ורוס אמר שלא, אבל התחרט שלא אמר כן, והיו נותנות לו את המספר שלהן. ** כשאלכס נסע לגרמניה, הוא הציע לחברים לקנות למי שרוצה גרבי חוף מקצועיות, בלי פונפונים. למה גרביים כמו מילקי - בארץ זה יותר יקר. אלכס לא רוסי, שוויצרי, ויש לו אופניים חשמליות מטורפות. גדולות כאלו ואדומות, שיאללה. לא גוף של רץ מרתון בלשון המעטה, אבל כשהוא רואה כדור, הוא רץ אליו כאילו מדובר בחתיכת בשר עסיסית והוא דב שלא אכל שבועיים. לפעמים הוא מביא את הבן שלו בעגלה, ואפילו את אשתו, לא בעגלה. חמודים וצהובים מאוד. אלכס יודע את המשחק טוב, לימד אותי שכדי לתת מכה תחתית כמו שצריך צריך מוזיקה טובה ובעיקר להשתמש ברגליים - כמו מנוף, מלמטה. ** וכבר כמה שבועות שאני לא מוצא את המכנסון. פעם שעברה אחי זמם עליו אבל חילצתי אותו מחלציו בגבורה עליאית. מֵדִי דווקא שמחה. 'חולה נפש', היא אומרת. אבל אני, אני חושב שזו פשוט מחלת ים.

#כדורעף #ים #צניעות #בניםבנות #חורף

75 views

 

Add More
אדמו"ר