'אני רוצה לקנות לך טבעת', היא אמרה. זה נשמע מוזר, נכון אנחנו חיים בעולם שיוויוני והכל, אבל לא בכל יום אתה שומע את המשפט הזה מאמא שלך. ואני שנים שאני חולם ומפנטז, לפחות מאז ההוביט, אם לא קודם, על טבעת. 'מתנה לפני שאתה חוזר'. חוזר לשם.
**
אז נסענו לטבעון, אחרי בדיקת הדם, עם בלון החמצן והחופה לחתונה של גילעד בטרפת של עבודה, לרקום לרקום לרקום. כי אמא שלי טובה במלא דברים, אבל בלהרפות - היא עוד לומדת... טבעת אמרנו. יש שם חנות שהיא אוהבת, 'קינמון', ואכן מקום נאה, והמוכרות גם, ונחמד ונעים ואווירה של קסם, כמו גם אווירה של שוד שמתבשל, כבכל חנות תכשיטים. לא פשוט למצוא טבעת לאצבעות פיל כשלי, אבל מיד שבתה את ליבי טבעת פליז עם אילן זהוב מסובב בעיגול. אמא היתה בעד, ו'שם טבעת עליההההה עליהההה' התנגן לו ברקע. אילן הספירות, עץ, חיים, גזע, שורשים, היש דבר יותר מתאים מזה?
**
ואני ואמא שלי, יש לנו שפה אחד ודברים אחדים, שנים מרובות, מאז שאני לא חייב לאכול את כל העגבניות מהצלחת. הבנה וחיבור שרק גדל מאז שנפרדנו בלידה. וכשהייתי אומר לה רעיון שלמדתי מר' נחמן בישיבה, היא הייתה משיבה לי בזן, וכשהייתה לומדת ימימה הייתי משיב לה בשפת אמת. שבאמת 'אין דברים כאלה', כפי שאומרות הבריות, ו'האמא שלי, כן האמא שלי היא האמא הכי נהדרת'. וכמו מרקו, רק הפוך, זה קשה, והמחלה, וכמה יש פה חיבור, וכמה בריחה. טבעת.
**
זרת היא לא אצבע שימושית במיוחד, שברירית, אבל מסתבר שהיא מתאימה לטבעות נשים. ביצענו את המקח בשמחה וטוב לבב והמשכנו לבית קפה הנהדר של קטי ועפרה, ממש ליד. סנדוויצ' עם אבוקדו לאמא, ולי עם סלומון, וכמובן חתיכה של פאי לקינוח. הלכנו לשבת לנו בפארק עטור האלונים האימתניים של המקום, על מחצלת, פיקניק ולרקום ולרקום ולרקום.
**
שירותים. טוב נו, כולנו בני אנוש. השירותים של הפארק בשיפוץ אז שוטר אדיב, שהתאדב יותר כשראה את החמצן, נתן לנו להיכנס לשירותים השבורים של התחנה. כשחזרנו ראינו חבורה של עורבים חולשת לנו על השקית. ובבירור קצר של הכוחות בשטח, התוודענו שסנדוויצ' האבוקדו של אמא נפל חלל.שבתי בפנים נפולות לקטי ועופרה וביקשתי סנדוויצ' אבוקדו נוסף. קטי ועפרה כמובן הרימו גבה, ואני הסברתי להן שאכן הסנדוויצ' קרוב לוודאי שיהיה מאוד טעים, והייתי מבקש אחד נוסף, אלא שבמקרה הנ"ל סה"כ נפלנו שדודים, אם כי העורבים מזמן לא נהנו כל כך. אז הנה הכסף, אם אפשר רי-פיל בבקשה. קטי ועפרה לא לקחו כסף ולמרות המצוקה באבוקדו נתנו לי את הנסדוויצ' בחיוך, ושלחו אותי חזרה לפארק. אמא כמובן כל הזמן רוקמת.
**
מפה לשם, גילעד התחתן, החופה היתה רקומה, אמא אכלה סנדוויצ' אבוקדו של קטי ועפרה ואני חזרתי לניו-יורק.
**
ליל כל הקדושים, חוזרים ממצעד רדוף רוחות וזומבים למיניהם, דרך הסנטרל פארק, מחזיקים ידיים, וממש קפוא. אותות ראשונים של חורף. ליד כיכר קולומבוס, אני שם לב שהטבעת, באצטלת הקור חמקה מאצבע הפיל שלי, ואיננה כי לקח אותה הא-לוהים. חרשנו את המסלול הלוך וחרוש, אבל הטבעת נאספה אל הלילה האפל. עברו כמה שבועות של עצב ועירום אצבעי, ולבסוף אזרתי אומץ ליצור קשר עם החנות, לשאול אולי יש תאומה זהה, לנעדרת שלי, שאוכל להיבנות ממנה. והנה, אחרי מאמצים מרובים של תקשורת בין יבשתית, נמצאה אחות, אבל לא כפליז אשר היה משאיר סממנים ירקרקים על עורי המיוזע קבע, אלא טבעת כסף מבריקה. בלי לחשוב פעמים אמרתי - YES I DO, והחלפנו את פרטי האשראי בעזרתו יתברך. אבא אסף את האוצר באחד הימים כשחזר משיעור בשדה יעקב, ואני מפציר בו שישלח אותה עם איש אשר יפרוש כנפיו לאמריקה, ויקחה על אברתו.ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו.
**
ויהי היום והדוד סטייל רועי גורס שליט"א הזמין אלי, לרחוב בערגאן אשר בברוקלין ארבע חולצות ראלף לורן משובחות, בסייל של NEW YEAR, על מנת לעשות משלוח כנ"ל לכיוון ההפוך. ויהי יום אחר, והנה ואחותי מתארסת ואני חוגג איתם שם, עם שידור ישיר בפלפון, מחובר לפעמון אשר במטבח וגם למעקה לסירוגין, מה שקוראים 'האח הגדול. ואני אומר לאבי, שלח תשלח, והוא שואל - מה אתה שח בני, ואני אומר טבעת, והוא שואל - 'שו טבעת'. אבל לבסוף הכל בא על מקומו בשלום ותימסר הטבעת לדודים מבנימינה. וכל זאת באשר חבריהם נוסעים אל העיר הגדולה, לראות חורף אמיתי מה הוא. והנה ערב סופרבול, וההמה עוזבים למחרת, ויש לבטל משחק למען הדבר. ואצא בגשם שוצף וטרי פראצ'ט חדש מאמזון באמחתי, להשיב בנים לגבולם על מסילות הסאב-ווי. ויאמרו לי בדרכי שיש להם המבורגר, מיסטר ברוד-ווי, שאין שני לו, בהמלצת הדוד הנ"ל, לאכול הערב והם יוצאים, והיכן אני, כי הזמן קצר והמלאכה מרובה, ולא כולם מכלים שנותיהם בנכר. ואחיש צעדי, ואכנס למלון שלהם בטיימז סקוור, והנם יושבים מצונפים בכורסאות אשר בלובי, נחושים לבצע חילוף השבויים במחיר הנקוב במהרה בימנו. והנה אני מעביר להם, שקית ארבע חולצות כנ"ל ומקבל לידי טבעת זו שכה חשקה נפשי, ואצא החוצה בדלת המסתובבת של המלון, ואקרע את המגננות הרבות,לענדה על הקמיצה, שגדולה מאחות הפליז הקטנה, כנ"ל, ואשוב להתנוצץ, בחיבור בהיר לשרשים, לאמא.
**
ואיזה כיף שיש אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים טובים מאוד.