ביי

"ביי אוכל" - נטע בפנייה נרגשת לשאריות שבצלחת.

בטוהר שיש רק לה, בעיניים בורקות ובשמחה אין סופית. כך גם למגלצ'ה, לפרח, ל"סבא ולעוד סבא"[אבא וסבא צבי בהתאמה]. לכולם מגיע, ואם מבקשים יפה, מקבלים גם נשיקה וחיבוק.

**

באינסטה רואה את הסטורי של אושרית - "הכימיקלים של האושר", אוקסיטוצין, לטענת הסמכות המדעית העלומה - מושג ע"י משחק עם תינוק.

**

הרבה פעמים אני מרגיש שאני מקדים את זמני. שזה בעצם לומר שאני לא תמיד מוצא את עצמי בהווה. אז ניסיתי היום לשחק פיקולינו, גרסת ילדים, עם נטע. היא היתה מאוד מאוד חמודה, אבל זה פחות עבד.


**

יום שישי, מרכיב ארון מהשכנים אצל אחותי, על תקן ההנדי-מן, אחרי שגם פירקנו אותו לגורמים. סקיי, החתול הטרי, מתפעל מהרהיט החדש. ובדיוק כשאני מסתכל על השעה בפלאפון[שהיה על שקט], שיחה מראש מכינה שהייתי איתם בקשר שנה שעברה.

"אתה עדיין פנוי?"

**

בשמירה. לומד שעה, שעתיים, ואז המוח עובר למוד של - 'היי בייבי, אני לא איתך'. כל הגוף על קוצים. פסדר. נותן לו מרחב נשימה. ביי מצב רוח.

**

אני מהצד הקולני של המשפחה. אחי, כפרות עליו, פחות בשבלונה של החזן ומוחצנות, ואת ההבדלה הוא נותן בקול של 'אני פה, אבל אתם לא תשימו לב'. בטח שצחקתי עליו.

**



כאן זה הסוף של השבת. מלווים אותך. שמים לב. הבדלה.

**

אני אוהב לשים לב. אחת הסיבות שאני נמשך לצילום ולמילים. ו'ביי', זה כמו לצלם, לתת לרגע מקום, לאוכל, למגלצ'ה, לטוב שבא עלינו, ככה פתאום. גם אם הוא נגמר. לעת עתה.

**

אני פנוי? אני רוצה לחזור לחינוך? נראלי. מצד שני טוב לי במערכת הנוחות שסידרתי לעצמי. משפחה, עבודה קלילה, כדורעף, טיולים, לימוד ושאר מיני כיף. החלומות הקטנים והפרויקטים שהתאמתי לתהליך ההתבגרות שאני עובר. לא יודע אם לקרוא לזה 'התייאשתי מהעולם'. מעדיף את הניסוח של - 'אתה סבבה איך שאתה' ו'אני משחק את המשחק שלי, לא את שלך'.

**

עמדת השפעה. פעם מאוד רציתי. חשבתי שיש לי מקום שם, שיש חלל גדול של הומור, עניין, כריזמה ועומק שאני יכול להאיר בו, בחברה שלנו. היו לי הזדמניויות, והשתמשתי בהן בשמחה ובחן.

והנה אני כמעט בן 31, ומנטליות של פנסיונר.

והיקום... יש לו סיפור שהוא מספר, ואני משתלב בו איכשהו, עם שיגעון גדלות שמתמתן, והרבה ברכה שקיימת בכל רגע של חיות. סתמית ורגילה; משחק פיקולו עם נטע, שקיעה, פינג פונג עם האח. אתם יודעים. קל לרצות את הנפש שלנו, וקל לה לברוח מתחת לספה.

**

האות פ'. יובל צחק עלי[זה בעיקר מה שאנחנו עושים האחים, חוץ מלאהוב], שאני לומד אותיות. אני מאוד מוכשר, וקצת כבד פה. אומרים שחכמה זה לומר דברים שנשמעים. ואני, יש לי דברים שמאוד נשמעים, ויש כאלו שממש לא. וההשפעה? שתזדיין. האושייה תצטרך לחכות. מצידי עד הגלגול הבא.

**

"אבל גם רוצה לעשות חושבים, לעשות תשובה, לעשות נפשות/ לעשות אהבה, לעשות ילדים, לעשות מה שגבר צריך לעשות"[ג'ימבו ג'יי, 'עשיתי'].

מה שגבר צריך לעשות.

מבלה הרבה עם נטע. קורונה וגם בלי קשר. שהשם ישמור כמה אני אוהב אותה. אבל ילד משלי? נושא סבוך, בהזדמנות אחרת אולי אכתוב.

בינתיים אני חי חיי משפחה, הרבה "בזכות" אמא.

לא חסר בכלל. ולפעמים, כשאני לא מקורקע, זה אפילו יותר מידי, כמו שאני יותר מידי לעצמי.

**


ביי.

סופת ברקים. עדיין שמירה. שומע בימים האחרונים את 'אמא' של יובל דיין. דמעות וגשם משמשים בערבוביה. עאלק שומר קשוח. לא רוצה לומר ביי. לא רוצה שהמילים של אהבת בת לאם ינגסו בליבי, לא רוצה שיומולדת של אמא אחרת יגרום לי לקנאה יוקדת.

"רק שלא אפול, מבקשת שרק תהיי בריאה"

לא אמרנו ביי. לא הספקנו.

"תמיד נהיה ביחד"

אבל הערב למשל,

את אינך

כל כך


____ קישור לפייס -

https://www.facebook.com/David.Nusan/posts/10158955504457618










25 views

Recent Posts

See All

 

Add More
אדמו"ר