פורים הוא הכנה לפסח, שאין שמחה אלא ביין. וקלקול השמחה הוא קלקול היין, היינו החמצתו. ובא הדבר ללמד והלזכיר 30 יום קודם לחג שדורשים בהלכותיו, שגם בלחם צריך ליזהר מן החימוץ שמביא לקלקלה. כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם - שנדמה לאדם כי בזיעת אפו אוכל לחם, להיות 'כוחי ועוצם ידי'; 'למי תודה למי ברכה? לעבודה ולמלאכה', אמרו. וזה חטא עץ הדעת, שי"א שהיה חיטה, להתנגד לרצון ה'. לכן בא החפזון, בלי חכמות ובלי 'זיעה' - הקב"ה מצילנו, ואתם תחרישון. וזה חוזר לפורים, בחינת 'דלא ידע' בלי חכמות, טרם אכלנו מן העץ[דעה אחרת בגמרא שם שהיה גפן]. ואלו מאכלים מיוחדים שלאדם, להם נתקנו ברכות מיוחדות, שהם כוחו ומקור חמיצותו, היינו 'יצה"ר' של האדם. [על בסיס תורה והבנות שהעלתי עם יאיר במוהר"ן, קמא, ע"ד , כ"ו אדר תשע"ה]

#פורים #יין