מעשה באחד שהיה מנגן בדרך שבירה, שהיה לוקח חפצים שונים ומטה אוזנו בהנפצם, ומקליט בעבורו. והיה מצרף שבר לשבר, עד שנעשה מזה 'הרמוני'. והיו מסתכלים עליו הבריות, כיצד זה עושה וזילות בשפתם, שלא ידעו שהוא מצרף השברים אחר כך, יען שהיו נשארים בפירוק, רק שהיה יוצא קול נאה כנ"ל. והיה קורא אותם 'שברים תרועה'. ובסוף היו מודים לו, שאכן לא נשמעו צלילים כאלו מעולם, שמתוך השבירה דייקא יש צליל טהור, מה שאין בכלי המתוקן. והדברים ידועים. וכן בחתונה הוא הדבר, למעלה מכל התזמורת, קול הכוס השבורה. וכן העיד הקב"ה בעצמו 'שמוע אשמע צעקתו', כי קרוב ה' לנשברי לב, שבא ומטה אוזן לבכיים, שהוא מתאווה לו רחמנא ליצלן, ויש האומרים ששוברם בכוונה לזה, רק להינות מהניגון, מה שקוראים 'סאדיזם'.רק שאין יודעים, שעם השבר הגוף, עולה הנשמה השמימה ושומעת כל המולת השבר שהיה לאדם בחייו, ומתענגת עם בוראה על כך בשמחה גדול.