חלק מהתחושה של להיות אח גדול זה שיש לך אח ממש קטן. חלק מהחוויה של משפחה דתיה זה שיש לך מלא אחים. בהתחלה זה מעצבן, כי יש רק מחשב אחד, אבל לאט לאט מצטרפים עוד מחשבים, וזה נהיה כמעט סביל.
**
עוד דבר שקורה כמעט במקביל זה שפתאום אדם, שבעבר תפקידו היה בעיקר שק אגרוף נפשי ופיזי, נהיה בבום לחבר. וזה מצחיק, כי חברים ממש טובים רואים אחד את השני כאחים, ואילו אחים ממש טובים רואים את עצמם כחברים. ואתה Meiron Nusan, מה אתה? אתה אח ממש קטן, שנהיה ממש גדול, שתמיד היה גדול, ומצחיק גדולים, ומוקף באנשים שגדולים ממנו ועשה עבודה טובה מאוד להיות כמוהם ואפילו יותר ועכשיו אתה גם חבר שלי.
**
פעם כשהייתי בקייטנה של חבר'ה בוגרים מהישוב, קינאתי בהם, שהם כל כך ענקיים כאלו, ושיש להם אחים קטנים שיכולים לסמוך עליהם ולהסתכל עליהם בוואו כזה, ולי אין, כי אני בכור ויש לי שקי אגרוף, אבל זה לא כמו הענקיים האלו פה בקייטנה. וכפרשתי את כנפי, אתה היית רק בן חמש ואני ממש פחדתי, שלא יהיה לך ענק כזה, שתוכל לאהוב ולסמוך עליו ולפוצץ מישו אם רק יגע בך.
**
משפחה היא בראש הפרימידה מבחינתי, ובמשפחה כמו שלי, ב"ה זו זכות ולא חובה. ותמיד הייתי שומר על קרבה לבית, לעזור, לתקן, לשמח, אבל עדיין הייתי במקום של לקבל. חוץ מהאחים הקטנים, אחים קטנים זה אחרת, וכל שבת שהייתי בבית, הייתי מקדיש זמן ניכר, משחק במשהו איתם ומרגיש טוב בלב, על זה שניצחתי ועל זה שהנה אני אח ענק ונחמד.
**
ואז החלטתי לטוס לארה"ב, לא החלטה משפחתית כל כך כלפי חוץ, וכאב לי בלב, המקום הזה של האחריות. אבל עכשיו, אחרי יותר מחודשיים, כואב לי צד אחר, הצד האמיתי של הדברים, שאתם יקרים לי וחסרים, ושוואצאפ זה נחמד אבל זה לא כמו לראות את הפנים המאירות שלכם מולי. ולפתע בכל המשחקים האלו של שבת, אני לא אח גדול, אלא ילד קטן ומצחיק שצמא לקשר איתכם, לאהבה שלכם, לשבת.
**
יום כיפור מתקרב, והשאלה המרכזית שעומדת בראשי היא איך אני יכול להיות בן יותר טוב, אח יותר טוב.ובאופן לא מתוכנן, שמורכב מטוב ומטוב נסתר, עוד שבוע אני בא לבקר, את אמא, את החתן דנן(Gilad Hesse), ואותך מירון, האח ה"קטן" שלי, לטעון את המצברים להמשך. אוהב הכי בעולם, אה, וגם מזל טוב נשמה שלי