בארץ תמיד שאלו אותי מאיפה המבטא הזה, כאילו לא נולדתי פה, אז גדלתי עם תודעה של גוי. עד שהגעתי לברוקלין, וחב"דניקים התחילו לרדוף אחרי עם שופרות בראש השנה למרות שנשבעתי במריה הקדושה שאני צאצא ישיר ליוחנן המטביל. וזה לא שאני הולך עם הברית מילה בחוץ, וכששאלתי את אליז אם זה קטע של אף או מזימות להשתלט על העולם היא אמרה בלי להתבלבל שכשהראתה את התמונה שלי לחברות שלה, באומרה - 'סתכלו איזה חבר חתיך יש לי', הן השיבו שהוא נראה מאוד יהודי.
**
אז כשהגעתי למשטרת ההגירה לפני כמה ימים, ושיחקתי אותה אברהם לינקולן, הופתעתי שהפקיד לקח אותי לחדר צדדי, עם שוטר יותר מפחיד, והתחילו לחטט לי בפלאפון ולהאשים אותי בשימוש בסמים, עד שלא נותר לי דבר אלא לומר את האמת. ואני אחד ששונא לומר את האמת, למה השקרים הם יותר יפים ובעלי מעוף, ומה בכלל המציאות הזאת חשובה. אבל לאנשים קשה לקבל את זה, שאני משקר להם בפרצוף, הם לוקחים את זה אישי...
אז הוא נתן לי שלושה חודשים להתארגן על עצמי.
**
וגם עכשיו, שאני כאילו כותב את העבר, היסטוריון של עצמי בשקל, אנשים חושבים שיש פה צד של אמת, כי דוד, כידוע, יש לו לב, ודברים יוצאים מהלב אצלו(לפעמים יותר מידי), רק אפחד לא הבטיח שהם יהיו קוהרנטיים עם המציאות. אבל השקר הכי גדול שלי, הוא שאין פה כלום, שאת הרוב אני לא כותב, את הדברים שבאמת היו מעניינים אתכם. למה? כי אני לא רק שקרן אלא גם פחדן. ועידנים שאני עובד על מדרגת 'לא אכפת לי' ולא עלתה בידי.
**
ומלא מלא עבר, כאמור, סיפורים שמחכים שאני אקיא אותם כבר, כי אתה לא אחד שזוכר באמת, ולא שזה מפריע לך להמציא פה ושם, אבל הבסיס חייב להיות, קודים בהודעות ששלחת לעצמך בווצאפ. ואמא מסתכלת על תמונה שלה מלפני כמה שנים ואומרת - פעם היה לי גוף ולא רק נשמה. ושוב זה עבר, ואני מזכיר לה שעבר ועבירה אחד הם, שהקב"ה היה הווה ויהיה, ומי שמסתכל רק אחורה מלבד זה שהוא לא יותר מנציב מלח, הוא גם משלש אותו בשילוש קדוש.
**
ושבועות שלא כתבתי לכם, ואני מכין את הקרקע אוסף סיפורים. לא שצריך לאסוף אותם, הם עפים לי לפנים כמו אגרופים של מוחמד עלי, מפילים אותי לקרשים. כמו סוניה למשל, מהמחלקה האונקולוגית, שישבה איתי לסיגריה בחוץ. לא באמת סיגריה, בכל זאת אונקולגית, וגם לא באמת רק ישבה, מסוג ההתיישבויות האלו של - הכסא פנוי? רק צריכה מקום לשבת, למה יש לי סרטן, לא שמת לב? הנה מלא דברים מחוברים לי ליד. וכאילו היא לא רוצה שיחה, אבל העיניים שלה בוכות לאחת כזו, ואני אם יש דבר שאני מכור אליו יותר משוקולד זה שיחות עם זרים, אז זרמתי, והיא סיפרה לי על הבן שלה בסנטפטסבורג והאורחים החרדים מהמשפחה שלה, שבגללם כל המטבח גלאט, ועל בעלה שבמחלקה כבר תשע שנים, בקומה שלוש. אבל היא fresh meat, פה רק כמה חודשים, הצטרפה מתוך סולידריות. אבל הפיתון למשל, או הקליפ שהכינו לי בבית ספר, או הרצל הנהג מתל אביב שאשתו נפטרה ממחלה נוראית והיה לו מלא דברים קשים לומר לי, או סאם נהג אובר מהאיטי, שלא פשוט לו בארה"ב והוא מתגעגע הביתה, והידידה עם הצלקת מתחת לביקיני שרצתה שאתן לה עצות כרב בדרכה החדשה, מי יודע אם יראו אור יום.
**
אפילו תקווה ושתי בנותיה היפות, שיש להם קטע מסובך עם גברים, והבת דודה המקועקעת והקולנית שלה, שחלקו איתנו חדר ודיצבלים, אפילו הם לא מצאו את האנרגיות להיכתב.
**
וזה בלי להזכיר את השיכור המסומם, ששלח את ההודעה הלא נכונה לאדם הלא נכון, והשיחה התיאולוגית שניסה לערוך עם סוחרת הסמים של ידידה שלו, את כולם הס מלהזכיר.
**
ואני כל שנה כשמתחיל החורף מבסוט על הוורט שלי, שהוא מאוד פשוט וקלאסי - 'משיב הרוח ומוריד הגשם' שמשיבים את הרוח ומורידים את הגשמיות, כמו דובים, שרק ישנים. כמו אתמול למשל, שהג'ט לג דפק במיטה יותר מ12 שעות. וכל הזמן אליזבתא מזהירה אותי שיהיה קר, ואני כמו שחצנחן זקן ורגיל מביט בה במבט; הייתי שם - צוחק עליה. שום דבר שאינו כולל היפותרמיה, מדחום במקום אינטימי ולילות קפואים עם חולצה מיוזעת בצבא לא ירשים אותי. ואז אתמול חיכינו שעה להיכנס לתחנת המשטרה שצמודה לדירה שלנו, שהסבו אותה לבית רדוף רוחות, עד שהיינו צריכים להמשיך לפסטיבל דלעות מעוצבות בסאברס של ניו יורק, אז חתכנו מהתור שניה לפני שנכנסנו. ומה, היא קר פצצות, אבל היה לי כובע של דב ודים סאם ירקות, אז למי אכפת.
**
אז הייתי שלושה שבועות בארץ, family time, ופעמיים ים, וחתונה אחת ומלא מלא עבר כנ"ל, ועכשיו חזרתי לנקודת ה-0, לניו יורק, לאהבה שלי, לכתוב, ללמוד, כי זה מה שיש עכשיו. ודוד, בסתיו האפלולי והקפוא הזה והבניינים העצומים האלו מסביב שלא נותנים לשמש לפקוד את משכננו, מאוד משתדל, לראות גם בשמיים עוטי ערפל, אור נעים. כי מה הם החיים אם לא דלעת מרוקנת מתוכן, עם פרצוף מפחיד ומטופש. Happy Halloween! ❤️ 👹