חוזר לגוש, לחתונה של הבן שלי*.
כמה ימים לפני כן - מסיבת רווקים, אצלו בכסלון. אני מגיע, איך לא, בטרמפ עם משאית עצומה של תרנגולות, עד הדלת.
מפה לשם, אנחנו משוחחים בקודש, בגבוה ובנמוך, שיכורים מהתחת, עושים מדורה צמוד לבית באזור מוכה השריפה האחרונה של הרי ירושלים הדואבים. הכל בטוח, נשבע. מעבר לכך שלא נשאר דבר להצית, מדובר על שביל עפר שומם.
אבל הכבאים שעברו טראומה בימים האחרונים חשבו אחרת, וכיבו לנו אותה בשלוש לפנות בוקר. רק בטענת 'חתן' הם לא הזמינו עלינו משטרה.
**
מתחת לחופה הוא עומד לו, עם חיוך אידיוטי להחריד, ועם זאת חמוד בטירוף, מואר כולו.
אז ככה נראה אושר…
לא נזיל דמעה?
**
אני, כהרגלי, לא מוצא את עצמי באירועים מוכי משתתפים שכאלו, מחפש לי פינות שוממות, בחוות ארץ האיילים הקסומה. הנה האומגה הארוכה בארץ, רק היא אני והלילה.
[אני ואומגה רומנית, טיול משפחתי לפני שלושה שבועות. אם תנוח עלי הרוח, אולי יהיה אלבום]
כשכוחותיי כלים, אני פונה לחניה, מסדר את האוטו לקראת הטרמפיסטים שחוזרים איתי למרכז. העלטה גדולה ואני שם את הפלאפון במצב פנס בכפל של דלת הבגאז'.
כשמסיים להשמיש את המכונית הקטנה לאורחים, אני סוגר את הדלת בחוזקה. לא מצליח, אז נותן עוד אחת, כי מה שלא הולך בכח הולך ביותר כח.
ואז אני קולט מה קרה.
כן, הפלאפון האהוב שלי קיבל זווית של תשעים מעלות.
יש כאלו ששוברים כוס מתחת לחופה ויש כאלו ש…
[ז"ל, הוספתי חטא על פשע וניסיתי ליישר אותו. למרבה ההפתעה - רק החמיר את המצב]
**
משהו לא טוב עובר על החדר שלי.
בהתחלה אלו היו נמלי אש שאימללו את לילותיי, וחיללו את יצועיי. עקיצה כואבת שנשארת לזמן רב, וכשמה כן היא - מעניקה לקרבן תחושה של כוויה. פעולת הדברה פתרה את הבעיה באופן זמני ואני שבתי לחלומותיי המתוקים.
לאחר כמה שבועות שמתי לב שהממתקים במגירת הסתרים שלי, אלו שאני מצפין מיושבי הבית, נאכלים בידי גנב ארור. כל אדם אחראי ונקי נפש יודע שאוכל ומיטה זה לא הולך ביחד. אז הפנמתי את מוסר ההשכל והעברתי את המטמון למקום אחר.
אבל אז היצור האכזר לא אמר נואש, ויצא לפעולת נקם, לפגוע לי בבטן הרכה.
התמונות הקשות(מאוד) לפניכם.
ואני שוב תוהה, מה היקום מנסה לרמוז לי.
בדרך כלל אני משחרר עכברים שנפלו לידיי במקום מרוחק ובודד.
אבל כשתפסתי את הברנש הנלוז, גס הרוח והמתועב, לא יכולתי לעצור את עצמי מלעשות לו קורס מזורז בצלילה חופשית.
**
אמרתי לרופא העור שלי שבזמן האחרון חרקים רצים לי על הגוף, שאני משתגע. והוא אמר שזה כנראה נכון, שאני מאבד את שפיותי.
או שזו אלרגיה. אני לא יודע מה יותר מעליב.
הוא רשם לי שני סוגים של כדורים, אחד לבוקר ואחד לערב והציע לי להירגע.
אני רגועעעעע אומרךךךךך!!!!!!!!!!!!!!!!
[בתמונה של הפלאפון השבור אפשר לראות את התרופה. מטמין לכם רמזים ואיסטר אגז או מה]
**
אני במקום הרבה יותר טוב. ברצינות. הדיכאון שאחז בי בחודשים האחרונים מאחורי.
דבר לא השתנה, מלבד האימוג'י;
העולם כל כך דפוק😭
התחלף ב;
העולם כל כך דפוק😂
ועם כל זאת, ההבדל הוא של שמיים וארץ.
**
אה. יש שוני קטן. כי למרות שחברה לכדורעף אמרה לי 'וואו, התחזקת ממש', יש לי שישה קילו עודפים שאני לא יודע איפה הם נמצאים.
אולי זה הלב שהתמלא מחדש.
[ריצה במפעל, שוויצ והוכחות לטענתי. לקינוח - מקלחת עם צינור בחניה]
**
ראש השנה. אחי הקטן חוגג 18, עזב את הבית למכינה ועושה חייל בגזרתו. גם קמלוט "עזבה".
עכשיו נשארנו לבדנו בקן.
ובלי קשר, התוכניות שהיו לי לשנה הזאת התבדו ואני מנתב את דרכי במציאות הנפלאה הזו.
**
אמא כתבה ב2015 את הטקסט המעורר הבא;
"ראש השנה ועמו הברכה השגורה "שנהיה לראש ולא לזנב".
וכי במה נופל הזנב מן הראש?
כשאני בזנב, אני לוזרית? מפסידה?
אנחנו לא יחד, ראש, זנב ומה שבאמצע?
מרגישה קצת זנב, עם כל ההחלמה המפרכת הזו (ספירת דם נמוכה במיוחד מהיום). ייתכן וגם זו תנועה שמאפשרת למישהו אחר להיות בראש? אולי אם נכיר ב"אחד" שאנחנו (חלקים בי, במשפחה, בישוב, בעם, בעולם), זה פחות ישנה.
(ותכל'ס כולם מעדיפים בדג את הזנב ואם הייתם מכירים את קמלוט הייתם יודעים שכל השמחה נמצאת בזנב;) )."
**
מרגיש שהשנה למדתי להיות זנב, ולקבל את ההזדנבות שבי באהבה. זה לא היה קל, בלשון המעטה. הייתם עדים לחלק מהשפל שעברתי בו. ועדיין, ברגע הזה אני מאוד שמח וגאה בהוויה שלי ובשבריריות שלה.
אני דוד.
דב שהוא דג, שהוא מלך וזנב.
[עוד רומניה. תודה לאחותי, הצלמת הפרטית והמוש]
**
ומאידך - 'אחד, כמו שאמא כתבה, גם איתכם.
הרגשתי זאת בעוז באחת ההארות שיש לי בסיורים במפעל.
כל כך פשוט, וכל כך מרפא ונעים.
ה'מלך' ה'כלום' וה'כולם'. שלוש אותיות צמודות באמצע של האל"ף-בי"ת, מתחלפות להן בסוד ובריקוד מיוחד.
ולרגע הסתכלתי בי מבחוץ שהוא בפנים, וראיתי את החיוך הזה, מהחתונה של אריאלי.
והפעם על הפנים שלי.
שנה טובה אהובותים 🥰
_______________________
^חברותא צעיר, נקרא בבדיחותא - 'בן'. מבלים שנה שלמה בלימוד וחניכה, ובמקרה שלנו גם מלא שטויות, ביחד. כל ערב. קסם של מפגש וחברות.