(English below)
הקשתות הכי יפות מגיעות כשאני נוסע על כביש 6. מידי פעם צצה ברדיו פרסומת של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כאילו היא מופנית אלי במיוחד; עצירה בשול הדרך, משמעה שיגרדו אותך עם שפכטל מהאספלט.
אז כמובן שאת החלק היפה פספסתי. הנה שארית, מהעצירה בתחנת הדלק.
פעם כתבתי לאמא שמלמעלה הקשת למעשה מחייכת. נכון הדבר, אימוש?
בערב של 'קומיוניטי', גרגורים של סקיי, ושיחת עומק, כרמל אמרה שאם אני רוצה 'קהל', אני צריך לכתוב פשוט יותר, וקצר יותר.
לפני כן התלוננתי בפניה שאני לא מבין למה שופרי בעולם איננו דבר וחצי דבר מרבבות "משפיעים" והגמונים של "סירטוני מוטיבציה" בשקל.
שוב נופל לזלזול. אללי.
והשוואות. גוועלד.
'מה בכלל יש לך דוד, לתת לעולם', הענו המדוכא שבי, שואל.
'מי זה בכלל העולם הזה, שאתה טורח בעבורו, עולם שדבק בטיפשותו, וחי בהבלים', המתנשא שבי מחזק את טענתו מהצד השני.
הזלזול נמשך.
'קו עלילה אחיד, דוד'. אחותי מוסיפה. אתה מתפזר.
למדתי לאהוב את ההתפזרות הזו שלי. בלנדר, כמאמר סבא.
את משמרת הלילה והתכנית הגדולה לשקוע בלימוד במקורות, שמתנקזת לקלאסיקו וניצחון מרנין על ברצלונה, סירטונים על קונספירציה ואנשי לטאה ופודקאסט על נפוליאון. וכן, גם קצת לימוד.
הנה אני, אנושי[מי יודע, אולי בכלל לטאה], איטי בדרכי אל הטוב, חסר משמעות צורבת ומשכרת, נגאל מהרצון לגאול, אותי, ומי מהבטלנים האחרים על הפלנטה.
חוזר אחורה. "סדר עלילתי". קשת. אלונית. מתמוגג מהמחזה הבראשיתי, נשאב ליופי שהטבע תמיד מרעיף עלי. כמו הרבה דברים בחיי ובכללם הלימוד לעיל, שמאפשרים לי "בריחה", מהנדרש ודרך הישר. עולם שהוא כביכול שלי, עם חוקים אחרים. ההצלחה היא פרח, שרואים בדרך, רעיון שנרקם בראשי. כאלו...
מהצד זוג מבוגר צועק עלי - 'שים עליך משהו, ימשוגע. כפכפים וגופיה בקור הזה[חלום הכדורעף ושברו. אביב, הם אמרו לי], כואב להסתכל עליך. איפה אמא שלך, נגיד לה שאתה מתלבש ככה בגשם'.
אמא, אלוהים ואני, מתפקעים מצחוק.
**
פחחח. קצר היא אומרת לי.
**
The most beautiful rainbows arrive when I drive on Route 6. Occasionally an advertisement of the National Road Safety Authority pops up on the radio, as if it were directed at me specifically; Stopping on the side of the road means that you will be scratched with putty from the asphalt.
So of course I missed the really beautiful part. Here's a remnant, from the stop at the gas station.
I once wrote to Mom that from above the rainbow is actually smiling. Is that right, mommy?
On an evening of ‘Community’, Sky’s gargling, and an in-depth conversation, Carmel said that if I want ‘audience’, I should write simpler, and shorter.
Before that I complained to her that I do not understand why my voice in the world is nothing and a half of tens of thousands of "influencers" and the directiors of stupid "motivational videos".
Again falls into contempt. booo.
And comparisons :(
'What do you have, David, to give to the world?' Asks the poor humble in me.
'Who is this ‘world’, for which you bother, a world that clings to its stupidity, and lives in vanity', the condescending in me reinforces his claim from the other side.
The contempt continued.
'Uniform plot line, David'. My sister adds. You disperse.
I learned to love this scattering of mine. Blender, as Grandpa's says.
The night shift and the big plan to immerse yourself in studying the sources, which drains into a Clasico and a merry victory over Barcelona, videos about a conspiracy and lizards, and a podcast about Napoleon. And yes, some study too.
Here I am, a human [who knows, maybe a lizard at all], slow on my way to the good, devoid of stinging and intoxicating meaning, redeemed from the desire to redeem, me, and any of the other idlers on the planet.
Going back. "Story line". Rainbow. Gas staition. Rejoicing in the biblical spectacle, drawn to the beauty that nature always showers on me. Like many things in my life including the ‘study’ above, which allow me to “escape” from what is required and the right path. A world that is supposedly mine, with other laws. Success is a flower, which you see along the way, an idea that is woven in my head. Such ...
From the side, an older couple shouts at me - 'Put something on you, crazy. Flip-flops and a tank top in this cold [volleyball - dream and fiction. Spring, they told me], it hurts to look at you. Where is your mother, we will tell her you dress like that in the rain'.
Mom, God and I, laughing so hard.
**
Lol. Short texts, she tells me.